תמונות אחרונות

פרשת וישב

וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים.

דברי הגמרא (שבת י,ב) ידועים:

"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים."

לכאורה, כל מחנך וכל הורה מבין שכל ילד שונה מאחיו… "חנוך לנער על פי דרכו" על פי דרכו המיוחדת לו. רק כך ניתן לחנך ולהגיע שבכל חייו יהיה באותה דרך – "גם כי יזקין לא יסור ממנה". ואם כך, ליוסף עשו כתונת פסים, ולראובן עשו כתונת מסוג אחר, המתאימה לו, וכן הלאה' – ובכן, כיצד יש לנהוג?

אולי, נכון לומר שלא מספיק לדעת מה כוחו המיוחד של כל בן וכל תלמיד, הדבר הנכון הנוסף הוא – אין להשוות בין האחים, אסור להשוות בין תלמידים. כל אחד עם כוחו ועם עולמו המיוחד, עם החוזקות שלו, עם האות המיוחדת שלו בתורה, והיא לא בת השוואה לשום אדם.

 

לתלמידנו בכתות הקטנות, שנים שאנו מנסים למצוא את הדרך הנכונה המתאימה להם, כתונת הפסים המתאימה להם, יחד עמלנו זמן למדוד ולהתאים הכותונת המתאימה. אך אין ספק שבשנתיים האחרונות אנו אט אט מגלים מה היא אותה דרך, עם צוות חינוכי מדהים שיודע למצוא את המסילה ללב כל אחד.

בתמונת השבוע ואחרי ישיבות פדגוגיות בהן גם המורים החיצוניים שאנו מקבלים מהם שירות בסדנאות בבי"ס "עמל" עומדים משתהים ולא מפסיקים לשבח את התל' והצוות על הצוהר שפתחנו לתלמידים אלו ועל תפירת ה"כתונת" המתאימה להם.

 

מצ"ב סרטון:

 

 

שבת שלום.

 

 

רפי מימון

מנהל קרית החינוך 

אמי"ת המר רחובות